גם אולטרה-קבלים וגם סוללות הם רכיבי אגירת אנרגיה. אבל תהליך אגירת האנרגיה בסופר-קבלים הוא תהליך פיזיקלי, בעוד שאגירת אנרגיה בסוללה היא תהליך תגובה כימית, ויש הבדל מהותי בין השניים.

מאפייני ההספק של קבל-על טובים יותר מאלה של הסוללה, שניתן לטעון ולפרוק אותה במהירות עם זרם גדול. צפיפות האנרגיה של הסוללה גבוהה מזו של קבל-על, והאנרגיה המאוחסנת על ידי הסוללה באותו נפח גדולה יותר. קבל-על הוא חומר פעיל מבוסס פחמן בתוספת פחמן שחור מוליך וחומר יריעת אלקטרודה מעורב, המשתמש באלקטרוליט מקוטב כדי לספוג יונים חיוביים ושליליים באלקטרוליט, ויוצר מבנה שכבה חשמלית כפולה לאגירת אנרגיה. תהליך אחסון האנרגיה למעשה אינו מתרחש תגובה כימית, ולכן מחזור החיים ארוך מאוד, זמני הטעינה והפריקה הכלליים מגיעים ליותר מפי 500,000, זמני הטעינה והפריקה של הסוללה קצרים בהרבה, פי 500 בסוללות עופרת-חומצה, פי 1000-1500 בסוללות ליתיום, סוגים שונים של זמני טעינה ופריקה אינם זהים; קבלי-על פועלים בטמפרטורות רחבות יותר מסוללות --40 עד 65 מעלות.

השימוש בשניהם שונה גם כן. צפיפות האנרגיה של קבל העל נמוכה, אך ביצועי המחזור המצוינים שלו, הגנת הסביבה וההספק הגבוה שלו הופכים אותו לשימוש נרחב באספקת חשמל גיבוי, טעינה ופריקה בתדירות גבוהה, תפוקת הספק גבוהה ואירועים אחרים. צפיפות האנרגיה של הסוללה גבוהה, אך העיקרון שלה מגביל את חייה, וטעינה ופריקה יתר יגרמו לה לטראומה בלתי הפיכה, ואינן ידידותיות לסביבה. עם זאת, בהיעדר מציאת רכיבי אחסון אנרגיה שיכולים להחליף צפיפות אנרגיה כה גבוהה, העתיד עדיין טמון בעולם הסוללות (סוללות ליתיום-יון) לאורך זמן, ואף יחליפו בנזין ודלקים אחרים ויהפכו לזרם המרכזי של אנרגיית הקינטית של כלי רכב.

הקשר בין השניים הוא שניתן לשלב את היתרונות של תפוקת ההספק הגבוהה של הסופר-קבל והיכולת לקבל את טעינת ופריקה הזרם הגבוה עם צפיפות האנרגיה הגבוהה של הסוללה כשיפור בחיי הסוללה וחיסכון באנרגיה של כלי רכב חשמליים.